סיפורו של אברהם שמעיה, האיש שהקים את מרכז שמעיה
הביקור ששינה את חיי המשפחה
בחג הסוכות, באוקטובר 1957, הגיע אברהם שמעיה יחד עם אשתו ובתו בת השנה ועשרה חודשים לביקור אצל אחיו באילת – אז עיר קטנה, מרוחקת ודלילה באוכלוסייה.
הוא הגיע לאילת ברכב מסוג קייזר־פרייזר, שקיבל ממשרד הביטחון יחד עם רישיון להפעלת מונית, לאחר שנפצע במלחמת העצמאות ואיבד את עינו.
את פציעתו ספג בעת שלחם בשורות ההגנה ברובע היהודי בירושלים, בקרבות על העיר העתיקה.
כשהגיע לאילת, הבחין מיד בצורך תחבורתי – לא הייתה מונית אחת בעיר. נוסעים שהגיעו בטיסות נאלצו לנסוע בטנדרים משדה התעופה לעיר.
כאיש ירושלים, שהיה רגיל לעיר תוססת עם שירות מוניות נרחב, הבין שהמקום זקוק לפתרון מקצועי.
אבל כשסיפר על כוונתו לשוב לאילת ולהפעיל מונית, נענה בהרמות גבה:
"אילת קטנה מדי", אמרו לו קרובים ומכרים. "לא תהיה פרנסה ממונית בעיר כל כך קטנה."
אבל אברהם האמין בדרכו.
כעבור חודשיים חזר – והפעם כדי להישאר.
התחלה של דרך חדשה
נהג המונית הפרטית הראשון באילת
המהלך השתלם: הביקוש הלך וגדל, ואברהם הפך לנהג המונית הפרטית הראשון באילת.
כעבור כמה חודשים הצטרפו אליו אשתו ובתו הקטנה, ולימים נולדו בעיר גם בתו השנייה ובנו.
בהתחלה קיבל הזמנות בטלפון הציבורי ליד בית הקפה הסמוך לשדה התעופה. מאוחר יותר, כשהמשפחה עברה למגורי קבע, התקין טלפון בבית והיה זמין לנסיעות 24 שעות ביממה.
מהקייזר־פרייזר למרצדס הראשונה באילת
המונית הראשונה הייתה אותה קייזר־פרייזר, אך היא לא התאימה לתנאי השטח. הדרכים הלא סלולות בעיר ובסביבתה גרמו לה תקלות רבות.
אברהם חיפש פתרון והגיע לסוכנות מרצדס. שם התקינו ברכב מכללים מיוחדים לנסיעה בתנאים קשים.
כך הוחלפה הקייזר־פרייזר במרצדס, שהייתה למרצדס הראשונה באילת.
בשלב זה הגיע גם מהנדס מגרמניה לנסיעת מבחן. הם נסעו יחד בכביש, עד שהגיעו לשביל לא סלול. אברהם עצר, אך המהנדס אמר לו:
"המשך."
כך נבחנה המרצדס החדשה – והוכיחה את עצמה.
חלק מהתמונות באדיבות שמוליק תגר!
הנוסעים במונית של אברהם
במונית נסעו, נוסף על תושבי אילת, תיירים שהגיעו לביקור, ימאים, אנשי חברה ורוח שהגיעו להופיע באילת ואנשי ציבור ידועים.
סיפורה של שרה שמעיה
המטבעות שהשאירו הימאים על החוף
בשנים האחרונות אמא נזכרת:
כשהימאים היו חוזרים אל האונייה, היה להם מנהג להשאיר את שארית כספם על החוף לפני העלייה לסיפון.
בהתחלה אברהם לא הבין מדוע הכסף מושאר שם, וסירב לגעת בו.
אבל כשהתברר לו שזהו המנהג, לקח את הכסף בזהירות ומיד מסר אותו לשרה, כדי להחזיר את ההלוואה שלקחו למימון החתונה.
כך, מטבע אחר מטבע, הצליחו שרה ואברהם שמעיה לסגור את החוב על חתונתם, שנערכה שנים קודם לכן בירושלים.
אהבה שהתגברה על ההתנגדות
שרה שמעיה, לבית חבשוש, נולדה למשפחת סוחרים אמידה שעלתה מתימן.
כשבחרה להינשא לאברהם, לוחם פצוע שאיבד את עינו במלחמת השחרור, נתקלה בהתנגדות מצד אביה.
אביה, שמימן את חתונתה של בתו הבכורה, סירב לממן את חתונתה של שרה בשל בחירתה להינשא לנכה מלחמה.
אבל שרה ואברהם לא ויתרו. הם מימנו את החתונה באמצעות הלוואה.
לימים, באילת, מצאו דרך מקורית ובלתי צפויה להחזיר אותה – מהמטבעות שהותירו הימאים על החוף.
איש של יושר ועקרונות
אברהם, שהיה איש של עקרונות, לא אהב לקחת טיפים.
הוא האמין שהמחיר שסוכם הוא המחיר, וסירב לקחת תוספות גם כשנוסעים התעקשו.
"תשאירו את זה לאחרים", היה אומר בחיוך וממשיך לדרכו.
זו לא הייתה גאווה – זו הייתה צניעות, יושרה ותחושת שליחות.
זהו סיפור קטן, אבל הוא מספר הרבה על שניהם: על כבוד, עמידה בזכות עצמם, שותפות עמוקה ואהבה שמתגברת על כל מכשול.
מחלום למערך תחבורה שלם
הקמת תחנת המוניות
עם השנים, ככל שהעיר גדלה, אברהם לא עצר.
הוא הקים תחנת מוניות, שכר פקיד והפעיל מערך שלם עם נהגים נוספים.
מכשיר הקשר הראשון לתחבורה פרטית
אברהם היה גם זה שהביא את מכשיר הקשר הראשון בארץ לתחבורה פרטית, בין התחנה למוניות.
כך נולד מערך התחבורה הפרטית באילת – בזכות אדם אחד עם חזון, תעוזה ואמונה.
בית שמעיה
לימים, לאחר שיזם בתחומים נוספים, בנה את "בית שמעיה", הניצב עד היום בצומת הרחובות אילות וירושלים השלמה.
איש של חזון וסקרנות
איש חכם, חברמן, יזם מוכשר ורב־פנים.
אברהם שמעיה, 1927–2012
אברהם ושרה, כמו רבים מתושבי אילת שירדו דרומה, היו רחוקים ממשפחתם המורחבת, אבל קיבצו סביבם חברים שהפכו למשפחה של ממש.
הבית שהפך למקום מפגש
ביתם היה בין הבתים הראשונים בעיר שבהם היו רדיו ופטיפון, וחברים נהגו להתכנס, לשיר, לנגן ולספר בדיחות.
אדם רב־כישורים
אברהם היה גם נהג אמבולנס, התנדב בפעילויות שונות בעיר, ניגן במפוחית, בנה רהיטים, עסק בחשמל ובאלקטרוניקה, תיקן רכבים והתעניין באסטרולוגיה, בהיסטוריה, במדע ובטכנולוגיה.
כל נושא שלמד – למד לעומק ובלהט.
סיפור קצר על אבא היזם
בין הראשונים שאימצו את המחשב האישי
אומרים שהצעירים הם שמובילים את הטכנולוגיה, אבל במקרה של אבי היה בדיוק להפך.
כשהושק המחשב האישי הראשון, הוא היה בין הראשונים שרכשו מחשב, התקינו אותו ולמדו להשתמש בו.
בתוך זמן קצר כבר פיתח תוכנה לסריקת ספרי תורה.
ולא סתם.
חיבור בין מסורת לטכנולוגיה
אבא נולד בשנת 1927, במהלך מסעה של המשפחה מתימן לירושלים. אביו היה סופר סת"ם ובעל אחד מבתי הדפוס הראשונים בעיר, שבו הודפס גם "לוח ציון ירושלים".
הרצון לעזור לאביו המבוגר דרבן אותו לפתח תוכנה שתקל עליו בכתיבת ספרי תורה.
ההשראה האישית שלי
אני זוכרת את אבא ואחותי מגיעים לבקר אותי בתל אביב, מביטים בי ואומרים:
"למה את עדיין לא משתמשת במחשב שרכשת?"
בעבודה הפעלתי מחשבים, אבל בבית פשוט לא נגעתי במחשב האישי.
אבי היה לי להשראה. כל דבר חדש סקרן אותו. הוא ניגש אליו בלי פחד, למד, ניסה, חקר והשתמש.
מורשת של חדשנות באילת
בזכות חזונו, יכולותיו ואומץ לבו, הביא אברהם שמעיה רוח של חדשנות וסקרנות לאילת בשנותיה הראשונות.
ועד היום תושבים מזכירים לי אותו בחיוך ובחיבה רבה.
ממשיכים את הדרך
אבא היה יזם בנשמתו, ואולי גם אני ירשתי ממנו משהו. בגיל 60+, אחרי שנים רבות בתחום הגרפיקה, הדפוס ובניית אתרים, הקמתי את Best Of Eilat.
את דרכי התחלתי על מערכות Scitex הגדולות ובהמשך עברתי ל־Macintosh. עם תחילת עידן האינטרנט למדתי בניית אתרים, ובהמשך התמחיתי בקידום אתרים (SEO), תחום שבו אני עוסקת כבר שנים רבות.
דרך Best Of Eilat אני ממשיכה את הקשר המשפחתי לעיר בדרך אחרת – לא באמצעות מונית, אלא באמצעות אתר שמחבר אנשים לאילת, ומקדם את הטבע, האמנות, העסקים והסיפורים שהופכים את העיר למיוחדת.
